קורנים ולא מנחת

גוף האדם חשוף באופן מתמיד לקרינה רדיואקטיבית. אנו בנויים להתמודד עם רמת קרינה מסוימת, אבל הקרינה מעשה ידי אדם מגבירה מאוד את החשיפה ומסכנת את כולנו

עם כל ההתרחשויות הדרמטיות שקורות סביבנו כמעט שכחנו שהאירוע "הגדול" ביותר שפקד אותנו השנה הוא התפרצות הכור בפוקושימה, אירוע שיש לו משמעות סביבתית. אנחנו נוטים לזנוח את השפעות הסביבה עלינו. אחת ההשפעות הבלתי-נראות לעין היא קרינה רדיואקטיבית.

קיימים בטבע יותר מ-60 יסודות רדיואקטיביים, לכמה מהם משך "חיים" ארוך במיוחד וגם משך "חצי-חיים" ייחודי. "חצי-חיים" זה הזמן שלוקח לחצי מהקרינה להיעלם. בחומרים כמו אורניום, רדיום, רדון ואחרים מדובר בתקופות חצי-חיים שנמשכות מאות שנים במקרה של רדון, אבל מגיעות לתקופות של שנים שנמנות במספרים עם 10 או 11 ספרות, למשל 1,280,000,000 שנים עבור פוטסיום (אשלגן) 40.

מה שנכון נכון - פחם הורג (צילום: vertigogen, flickr)

החומרים הרדיואקטיביים נמצאים בכל מקום – באוויר, באדמה, במים ובאופן לא מפתיע גם בגוף שלנו, בגלולות יודיד האשלגן שניתנות להגנה מפני קרינה, ובמוצרי מזון כמו אגוזי ברזיל, דגני בוקר וחמאת בוטנים.

האמריקאי הממוצע נחשף ל-360 מילירם (מנות קרינה) בשנה ממקורות טבעיים. 80% מהקרינה מקורה במה שמכונה "מקורות קרינה שברקע". מוצרי צריכה תורמים 10 מילירם בשנה ואילו חיים ועבודה במבנה מלבנים עלולים לתרום עוד 70 מילירם בשנה כאשר חומרים כמו גרניט, בטון, חמר, עץ ועוד מוסיפים את תרומתם. בישראל המצב דומה. מי שמעשן קופסה וחצי של סיגריות ביום מוסיף 8,000 מילירם לחשיפה השנתית שלו, ושן מפורצלן תוסיף עוד 1,600 מילירם בשנה.

מקור נוסף לקרינה הוא קרינה קוסמית שמגיעה ממערכת השמש. רמת החשיפה לסוג זה של קרינה עולה ככל שמגביהים, ולכן מי שמרבה לטוב חושף את עצמו לעוד מנות של קרינה.

למקורות הקרינה הטבעיים מצטרפת קרינה מעשה ידי אדם. מדובר בחומרים כמו יוד 131, צזיום 137 ופלוטוניום 239 שתקופת חצי-חיים שלהם קצרה בהרבה משל היסודות הרדיואקטיביים ממקור טבעי.

כאמור, החומרים הרדיואקטיביים נמצאים בכל מקום, כולל הגוף שלנו, מרמת התא ועד רמת האיבר.

באתר townsendletter, שממנו אני מביא את הנתונים, מביאים לדוגמה את כמות החומרים הרדיואקטיביים שיש במזונות שכולנו צורכים, ביחידות ל-1 ק"ג מוצר:

בננה: 3,520 פוטסיום 40 ו-1 רדיום

אגוזי ברזיל: 5,600 פוטסיום 40 ו-1,000 עד 7,000 רדיום

גזר: 3,400 פוטסיום 40 ו-0.62 רדיום

תפוחי אדמה לבנים: 3,400 פוטסיום 40 ו-1 עד 2.5 רדיום

גוף האדם אמור להיות מסוגל להתמודד עם כמות מסוימת של קרינה, תלוי במצב הגופני של האדם, סוג הקרינה ומשך החשיפה. מעבר לכך הקרינה פוגעת בגוף וגורמת לנזקים קשים, שהידוע ביניהם הוא סרטן מסוגים שונים.

נחזור לקרינה שאנו בני האדם מייצרים. מקור משמעותי לקרינה הוא פחם. באפר פחם זוהו 62 יסודות רדיואקטיביים. עשן שמקורו בפחם בוער נחשב מקור זיהום מרכזי מאז ימי המהפכה התעשייתית. מאוחר יותר הפחם גם הואשם במהירות שבה כדור הארץ מתחמם. פחם מחצבי בצורותיו השונות משמש כמקור אנרגיה, חומר חימום וחומר גלם בתעשייה. ריאקציה של פחם עם גז טבעי, למשל, יוצרת אתנול.

מכיוון שמדובר בחומר כה רב-שימושי, האנושות אכן עושה בו שימוש נרחב שתוצאותיו הן זיהום מסוגים שונים, כמו פליטה של גזים רעילים, מתכות כבדות, גשם חומצי, זיהום קרקע ומים, פליטות חומרים מחוללי סרטן ומתכות כבדות כמו כספית ממפעלים שמקור האנרגיה של הוא פחם. יש הערכות לרמות הפגיעה האלה, אך לא ברור שיעור הזיהום הרדיואקטיבי ממפעלים שמקור הכוח שלהם הוא פחם.

על פי ויקיפדיה ב-2006 נצרכו 6,743,786,000 טונות של פחם. הצריכה צפויה לעלות ב-48 אחוז עד 2030. מהנתונים האלה אפשר להקיש שבכל שנה נפלטים לסביבה 8,972.06 ק"ג של פוטסיום רדיואקטיבי, והמספרים גדלים והולכים. הפוטסיום אינו החומר פולט הקרינה היחידה שמשתחרר עם שריפת פחם. במילים פשוטות: החשיפה שלנו לקרינה הולכת וגדלה בכל יום, לפחות עד שתימצא חלופה טובה יותר לפחם.